לפני שנים רבות, בממלכה רחוקה, היתה לה מלכה בשם תמר. אביה הוריש לה את הכתר, ולמרות התנגדות מצד חלק ממשפחות האצילים לשליטה, היא הצליחה למלוך בהצלחה רבה במשך כמעט כ- 29 שנים. היא הצליחה להדוף את הלחצים על שלטונה, להתמודד עם נסיונות מרד, הובילה צבאות לכיבוש והגנה, ותקופתה נחשבת עד היום לתור הזהב של ממלכתה.
המלכה תמר
זהו, למעשה, תיאור קצר של המלכה תמר, ששלטה בממלכה הגיאורגית המאוחדת בין השנים 1184-1213. תמר, כחלק משושלת בגרטיוני, ששלטה בגיאורגיה מאז המאה השישית (או השמינית. מאתיים שנה, מה זה חשוב?) וראתה את עצמה כנצר לשושלת דוד המלך (כן, כן), נקראה בשם עברי ולא גיאורגי. היא נישאה בשנת 1185 לאחד, יורי בוגוליובסקי, שהיה בן לנסיך שנרצח, אבל סכסוכים בתוך המשפחה, ומאבקי כוח (שהרי הוא היה בעלה של המלכה, ולא המלך) יצרו ריחוק בין בני הזוג, ותוך שנתיים המלכה התגרשה מהאיש, ודאגה לגרש אותו מהמדינה תוך האשמות באלכוהוליזם ומעשי סדום. תוך כמה שנים היא היתה גם יכולה להוסיף לכך שני נסיונות הפיכה שהאיש ניסה לארגן, אבל אלו כשלו. ארבע שנים אחר כך היא בחרה את בעלה השני, אחד דוד סוסלן, שהיה מנהיג צבאי, ונצר לאותה משפחת מלוכה. מול תמר ודוד עמדו מספר אתגרים (אמנם לא חדשים במיוחד, אבל עדיין אתגרים) – המשך שקיעתה של האימפריה הביזנטית, והתמודדות מול כוחות מוסלמים, בין השאר כוחותיו של צלאח א-דין.
בערך בתקופת נישואיה הראשונים, כנראה, כיהן בשירותה אדם ששמו כנראה היה שותא. ההיסטוריה תזכור אותו כשותא רוסתוולי (Shota Rustaveli, ואני אוותר ברשותכם על התעתיק בגיאורגית, מילולית שותא, איש רוסתווי). הוא היה נסיך, ושימש כאחראי על האוצר. באזור שנת 1185 הוא עזב את גיאורגיה, לאחר שהואשם בפרשיית אהבים עם המלכה. הוא השתכן מכל המקומות דווקא במנזר המצלבה אשר בירושלים, שם הורגשה השפעתה של המלכה כמגינת הנצרות במקומות תחת שלטונו המוסלמי של צלאח א-דין, זאת בעקבות ירידה בהשפעתה של האימפריה הביזנטית אחרי סדרה של תבוסות צבאיות באזור. כך או כך, רוסתוולי השתכן לו בירושלים, ושם כתב את "עוטה עור הנמר" (מילולית, לפי וויקיפדיה, טיגריס, ובאנגלית זה מתורגם בכלל פנתר), הפואמה האפית הגיאורגית, כזו שנחשבת גם היום ליצירת אומנות ולאבן יסוד, והקנתה למחברה מעמד של אחד מגדולי המשוררים הגיאורגים של כל הזמנים.
הפואמה, שתורגמה בין השאר גם לעברית ב- 1969, מספרת על אביר מתבודד אשר לבוש בעור נמר. כשרואים אותו המלך המקומי ושר צבאו, הם שולחים אנשים להביאו, אך הוא מצליח להמלט. שר הצבא יוצא במסע ארוך אחריו, וכשהוא מאתר אותו, מספר לו האביר איך בזמן שירותו הצבאי, הוא התאהב בנסיכה והיא בו, אבל אביה המלך מחליט להשיא אותה לאדם אחר. האביר רוצח את החתן המיועד, הכלה נלקחת לטירה מכושפת (למרבה הצער, כנראה בלי דרקון), והאביר עוזב את המדינה. בעקבות הסיפור, נוצרת חברות בין שר הצבא לאביר, והם יוצאים ביחד למסע לשחרור הנסיכה. אביה של הנסיכה, המלך, מתרצה, והאהובים מתאחדים.
בול עם דמותו של רוסתוולי
כאמור, הפואמה הזו נחשבת לפואמה הלאומית של גיאורגיה, ושמו של רוסתוולי מפורסם וידוע לכל. הרחוב הראשי בטביליסי נקרא על שמו, כמו גם התיאטרון הלאומי, והפרס החשוב ביותר לאומנויות במדינה. בשנות השישים גילתה משלחת אקדמית גיאורגית במנזר המצלבה פרסקו עם דמותו של רוסתוולי. ב- 2001 הוציאו ממשלת ישראל בשיתוף ממשלת גיאורגיה בול משותף עם דמותו של רוסתוולי, ב- 2004 הושחת הפרסקו, וניזוק. בעקבות כך הוגשה מחאה רשמית לממשלת ישראל, וב- 2005 עיריית ירושלים קראה על שמו את הדרך העוברת בסמוך למנזר בו הוא חי.
בכל מקרה, בחזרה למלכה תמר, שהמשיכה לשלוט בגיאורגיה עם בעלה. היא זכתה בכמה קרבות משמעותיים מול כוחות מוסלמים, הביאה שני ילדים לעולם, ניצחה על תקופת שגשוג כלכלי ותרבותי, והקימה את האימפריה של טרפזונטס על חורבות האימפריה הביזנטית שהתפרקה בינתיים בעקבות מסע הצלב הרביעי לשלוש ממלכות, עם אחיינה בתפקיד הקיסר. היא נפטרה אחרי בעלה, באזור שנת 1213, ומקום קבורתה לא ידוע. היא זכורה בחיבה רבה וכמלכה טובה ומטיבה, ובשמה קשורים אגדות ושירי עם. אבל המלכה תמר לא הצליחה למנוע את מה שקרה קצת לאחר מותה. תחת בנה, גיאורגי לאשה, סבלו הגיאורגים מהתקפות של כוחות מונגוליים בניצוחו של ג'ינגיס חאן. באחד הקרבות, נפצע המלך ומת ומפצעיו. את מקומו תפסה אחותו, רוסודן, אבל באירועים הצבאיים של שנות מלוכתה היא איבדה את עיר הבירה, טביליסי, לשאח החווארזמי, וסבלה מאבדות רבות. כמה שנים אחר-כך, כשהמונגולים הגיעו בכוחות מחודשים, כבר לא היה מי שיתנגד להם, והגיאורגים נכנעו.
אנא הצביעו:
