ברחבי תל אביב עדיין פרושות חנויות סידקית. יש בהן כפתורים, מחטים, חוטי תפירה, צמר, מכונות תפירה, וגובלנים. המילה הזאת תמיד הצחיקה אותי, גּוֹבְּלֶנים. תמיד קראתי את זה בכוונה "גובלינים", ולמרות שכבר לפני שנים הסבירו לי מה זה גובלן, לא באמת עצרתי לחשוב על משמעות השם, ולמה קוראים לזה כך.
גובלן במקור הוא סוג של שטיח קיר שנתווה בשתי וערב – עם דוגמאות או ציורים. שטיחים כאלה אינם דבר חדש. יש דוגמאות לכאלה שנשמרו עוד מימי הפרעונים ומימי יוון העתיקה. השטיחים נתלו על קירות, וסיפקו, מעבר לדקורציה נאה (וחומר בערה), גם בידוד נוסף לקירות. בבתי מלוכה, שטיחים כאלה עברו מארמון לארמון ומדור לדור, הם תיארו נופים, אגדות, סצנות מספרי הקודש, סיפורי גבורה וכד', והיו יקרי ערך.
השם "גובלן" הוא בעצם אֶפּוֹנִים – הוא מגיע מאחד, ג'אן גובְּלן (Jean Gobelin), ומשפחתו, משפחת גובלן. הם היו משפחה של צבעים (כאלה שצבעו בדים, חוטים וכד') בצרפת, שהגיעו מאזור הריימס בצפון מזרח צרפת, והתיישבו בפריז באזור סנט מרסל, באמצע המאה ה- 15. המשפחה בהתחלה עסקה בצביעה, אבל התרחבה עם השנים גם לאריגת בדים ושטיחים. אב המשפחה היה ככל הנראה איש מקצוע מהמעלה הראשונה, והצליח לייצר צבע שני (scarlet) – דבר שהביא לו הרבה פרסום ויותר כסף. איך צבע מביא כסף, אתם שואלים? מסתבר שהגוון הספציפי הזה1 היה ממש מבוקש. מבוקש יותר אפילו מסגול מלכותי(!) והלקוחות היו מוכנים לשלם, והרבה. בכל מקרה, העסק המשפחתי הצליח, ובעזרת משפחה נוספת, קניה (Canaye), בנה לעצמו שם מצוין. המשפחות התאחדו באמצעות נישואים, והתרחב כל כך, למעשה, שהנהר לגדותיו הם ישבו, נהר הביבר (Bièvre), נודע בשם נהר הגובלנים (Rivière des Gobelins). וכן, נהר הגובלינים זה משעשע למדי. כמעט כמו גבעת הגובלינים.
המשפחה צברה סכומי כסף גדולים, תוך כמה דורות מרבית בני המשפחה היו עשירים מספיק שהם נטשו את המקצוע, ורכשו לעצמם תואר אצולה. אלו שנשארו, יצרו את הגובלנים הראשונים – שטיחי קיר מרהיבים, באיכות הטובה ביותר שהיתה קיימת.
גובלן
ב- 1662 הגיע אל המפעל שר האוצר של המלך לואי ה- 14, ז'אן בטיסט-קולבר, וקנה את המפעל ואת האדמות שעליהן ישב. המפעל החל לספק ריהוט, ריפוד, ושטיחים לבית המלוכה, והשם "גובלן" הפך נרדף לאיכות. ההצלחה, כמובן, לא נשארה יתומה, ותוך זמן לא רב כל מי שרצה להקנות יוקרה למוצר שלו, קרא לו "גובלן".ב- 1694 המפעל נסגר למספר שנים בשל בעיות כלכליות של המלך, אבל נפתח שלוש שנים מאוחר יותר. המהפכה הצרפתית בסוף המאה גרמה לסגירתו של המפעל שוב, והוא נפתח מחדש בתקופת הרסטורציה של בית בורבון. השם "גובלן" עדיין מופיע בפריז – שדרות גובלין ברובע ה- 13 בפריז, תחנת המטרו גובלן, והמפעל כמובן, שקיים עד היום, בבעלות ממשלת צרפת, ואפילו מייצר גובלנים בכמות מוגבלת ללקוחות ממשלתיים, ופתוח גם לתיירים.
בתחילת המאה ה- 20 החלה התעניינות מחודשת בגובלנים, והתחום חווה פריחה מחודשת. בבניין הכנסת תלויים גובלנים מעשה ידיו של מארק שאגאל. הגובלנים, המתארים את העבר, ההווה, והעתיד של העם היהודי, הוערכו לפני מספר שנים בשווי של 24 מיליון שקלים.
גובלין
היום, כשמדברים על גובלנים, בעיקר לשוק הפרטי, מדברים על משהו שונה קצת – לא על אריגה בשתי-וערב, אלא על רקמה על בד רשת במה שנקרא רקמת גובלן (וזאת בניגוד לרקמה ללא בד רשת שנקראת embroidery). וויקיפדיה יודעת להסביר עוד קצת על ההבדלים בין השנים.
ובכל זאת, גובלין וגובלין (Goblin and Gobelin) נשמע די דומה, ולא סתם. הצצה במילון מראה ששני השמות הגיעו מאותו המקור – כנראה מ"קובולד" (kobold) הגרמני, במשמעות של "גובלין" או סוג של גמד מרושע. השם gobelinus מוזכר כבר במאה ה- 12 כשמה של רוח אשר רדפה את אזור אוורה בצרפת בכתביו של אורדיקוס ויטליס. ידעתם את זה, שחקני תפקידים? גובלין וקובולד – אותו הדבר.
—-
1 עוד קצת אטימולוגיה לכיף. שם החרק, העץ, וגם הצבע, נקרא קרמז (Kermes). השם מגיע מפרסית – قرمز (קירמז), שמשמעו "אדום" או "שני". המילים באנגלית Crimson, Carmine, כמו גם מילים בשפות אחרות שמשמען "אדום" מגיעות מהמילה הזו.
אנא הצביעו: