על תמר, דוד, ושותא

לפני שנים רבות, בממלכה רחוקה, היתה לה מלכה בשם תמר. אביה הוריש לה את הכתר, ולמרות התנגדות מצד חלק ממשפחות האצילים לשליטה, היא הצליחה למלוך בהצלחה רבה במשך כמעט כ- 29 שנים. היא הצליחה להדוף את הלחצים על שלטונה, להתמודד עם נסיונות מרד, הובילה צבאות לכיבוש והגנה, ותקופתה נחשבת עד היום לתור הזהב של ממלכתה.

המלכה תמר

זהו, למעשה, תיאור קצר של המלכה תמר, ששלטה בממלכה הגיאורגית המאוחדת בין השנים 1184-1213. תמר, כחלק משושלת בגרטיוני, ששלטה בגיאורגיה מאז המאה השישית (או השמינית. מאתיים שנה, מה זה חשוב?) וראתה את עצמה כנצר לשושלת דוד המלך (כן, כן), נקראה בשם עברי ולא גיאורגי. היא נישאה בשנת 1185 לאחד, יורי בוגוליובסקי, שהיה בן לנסיך שנרצח, אבל סכסוכים בתוך המשפחה, ומאבקי כוח (שהרי הוא היה בעלה של המלכה, ולא המלך) יצרו ריחוק בין בני הזוג, ותוך שנתיים המלכה התגרשה מהאיש, ודאגה לגרש אותו מהמדינה תוך האשמות באלכוהוליזם ומעשי סדום. תוך כמה שנים היא היתה גם יכולה להוסיף לכך שני נסיונות הפיכה שהאיש ניסה לארגן, אבל אלו כשלו. ארבע שנים אחר כך היא בחרה את בעלה השני, אחד דוד סוסלן, שהיה מנהיג צבאי, ונצר לאותה משפחת מלוכה. מול תמר ודוד עמדו מספר אתגרים (אמנם לא חדשים במיוחד, אבל עדיין אתגרים) – המשך שקיעתה של האימפריה הביזנטית, והתמודדות מול כוחות מוסלמים, בין השאר כוחותיו של צלאח א-דין.

בערך בתקופת נישואיה הראשונים, כנראה, כיהן בשירותה אדם ששמו כנראה היה שותא. ההיסטוריה תזכור אותו כשותא רוסתוולי (Shota Rustaveli, ואני אוותר ברשותכם על התעתיק בגיאורגית, מילולית שותא, איש רוסתווי). הוא היה נסיך, ושימש כאחראי על האוצר. באזור שנת 1185 הוא עזב את גיאורגיה, לאחר שהואשם בפרשיית אהבים עם המלכה. הוא השתכן מכל המקומות דווקא במנזר המצלבה אשר בירושלים, שם הורגשה השפעתה של המלכה כמגינת הנצרות במקומות תחת שלטונו המוסלמי של צלאח א-דין, זאת בעקבות ירידה בהשפעתה של האימפריה הביזנטית אחרי סדרה של תבוסות צבאיות באזור. כך או כך, רוסתוולי השתכן לו בירושלים, ושם כתב את "עוטה עור הנמר" (מילולית, לפי וויקיפדיה, טיגריס, ובאנגלית זה מתורגם בכלל פנתר), הפואמה האפית הגיאורגית, כזו שנחשבת גם היום ליצירת אומנות ולאבן יסוד, והקנתה למחברה מעמד של אחד מגדולי המשוררים הגיאורגים של כל הזמנים.

הפואמה, שתורגמה בין השאר גם לעברית ב- 1969, מספרת על אביר מתבודד אשר לבוש בעור נמר. כשרואים אותו המלך המקומי ושר צבאו, הם שולחים אנשים להביאו, אך הוא מצליח להמלט. שר הצבא יוצא במסע ארוך אחריו, וכשהוא מאתר אותו, מספר לו האביר איך בזמן שירותו הצבאי, הוא התאהב בנסיכה והיא בו, אבל אביה המלך מחליט להשיא אותה לאדם אחר. האביר רוצח את החתן המיועד, הכלה נלקחת לטירה מכושפת (למרבה הצער, כנראה בלי דרקון), והאביר עוזב את המדינה. בעקבות הסיפור, נוצרת חברות בין שר הצבא לאביר, והם יוצאים ביחד למסע לשחרור הנסיכה. אביה של הנסיכה, המלך, מתרצה, והאהובים מתאחדים.

בול עם דמותו של רוסתוולי

כאמור, הפואמה הזו נחשבת לפואמה הלאומית של גיאורגיה, ושמו של רוסתוולי מפורסם וידוע לכל. הרחוב הראשי בטביליסי נקרא על שמו, כמו גם התיאטרון הלאומי, והפרס החשוב ביותר לאומנויות במדינה. בשנות השישים גילתה משלחת אקדמית גיאורגית במנזר המצלבה פרסקו עם דמותו של רוסתוולי. ב- 2001 הוציאו ממשלת ישראל בשיתוף ממשלת גיאורגיה בול משותף עם דמותו של רוסתוולי,  ב- 2004 הושחת הפרסקו, וניזוק. בעקבות כך הוגשה מחאה רשמית לממשלת ישראל, וב- 2005 עיריית ירושלים קראה על שמו את הדרך העוברת בסמוך למנזר בו הוא חי.

בכל מקרה, בחזרה למלכה תמר, שהמשיכה לשלוט בגיאורגיה עם בעלה. היא זכתה בכמה קרבות משמעותיים מול כוחות מוסלמים, הביאה שני ילדים לעולם, ניצחה על תקופת שגשוג כלכלי ותרבותי, והקימה את האימפריה של טרפזונטס על חורבות האימפריה הביזנטית שהתפרקה בינתיים בעקבות מסע הצלב הרביעי לשלוש ממלכות, עם אחיינה בתפקיד הקיסר. היא נפטרה אחרי בעלה, באזור שנת 1213, ומקום קבורתה לא ידוע. היא זכורה בחיבה רבה וכמלכה טובה ומטיבה, ובשמה קשורים אגדות ושירי עם. אבל המלכה תמר לא הצליחה למנוע את מה שקרה קצת לאחר מותה. תחת בנה, גיאורגי לאשה, סבלו הגיאורגים מהתקפות של כוחות מונגוליים בניצוחו של ג'ינגיס חאן. באחד הקרבות, נפצע המלך ומת ומפצעיו. את מקומו תפסה אחותו, רוסודן, אבל באירועים הצבאיים של שנות מלוכתה היא איבדה את עיר הבירה, טביליסי, לשאח החווארזמי, וסבלה מאבדות רבות. כמה שנים אחר-כך, כשהמונגולים הגיעו בכוחות מחודשים, כבר לא היה מי שיתנגד להם, והגיאורגים נכנעו. 

 

 

אנא הצביעו:

10 1

גובלנים

goblenברחבי תל אביב עדיין פרושות חנויות סידקית. יש בהן כפתורים, מחטים, חוטי תפירה, צמר, מכונות תפירה, וגובלנים. המילה הזאת תמיד הצחיקה אותי, גּוֹבְּלֶנים.  תמיד קראתי את זה בכוונה "גובלינים", ולמרות שכבר לפני שנים הסבירו לי מה זה גובלן, לא באמת עצרתי לחשוב על משמעות השם, ולמה קוראים לזה כך.

גובלן במקור הוא סוג של שטיח קיר שנתווה בשתי וערב – עם דוגמאות או ציורים. שטיחים כאלה אינם דבר חדש. יש דוגמאות לכאלה שנשמרו עוד מימי הפרעונים ומימי יוון העתיקה. השטיחים נתלו על קירות, וסיפקו, מעבר לדקורציה נאה (וחומר בערה), גם בידוד נוסף לקירות. בבתי מלוכה, שטיחים כאלה עברו מארמון לארמון ומדור לדור, הם תיארו נופים, אגדות, סצנות מספרי הקודש, סיפורי גבורה וכד', והיו יקרי ערך.

השם "גובלן" הוא בעצם אֶפּוֹנִים – הוא מגיע מאחד, ג'אן גובְּלן (Jean Gobelin), ומשפחתו, משפחת גובלן. הם היו משפחה של צבעים (כאלה שצבעו בדים, חוטים וכד') בצרפת, שהגיעו מאזור הריימס בצפון מזרח צרפת, והתיישבו בפריז באזור סנט מרסל, באמצע המאה ה- 15. המשפחה בהתחלה עסקה בצביעה, אבל התרחבה עם השנים גם לאריגת בדים ושטיחים. אב המשפחה היה ככל הנראה איש מקצוע מהמעלה הראשונה, והצליח לייצר צבע שני (scarlet) – דבר שהביא לו הרבה פרסום ויותר כסף. איך צבע מביא כסף, אתם שואלים? מסתבר שהגוון הספציפי הזה1 היה ממש מבוקש. מבוקש יותר אפילו מסגול מלכותי(!) והלקוחות היו מוכנים לשלם, והרבה. בכל מקרה, העסק המשפחתי הצליח, ובעזרת משפחה נוספת, קניה (Canaye), בנה לעצמו שם מצוין. המשפחות התאחדו באמצעות נישואים, והתרחב כל כך, למעשה, שהנהר לגדותיו הם ישבו, נהר הביבר (Bièvre), נודע בשם נהר הגובלנים (Rivière des Gobelins). וכן, נהר הגובלינים זה משעשע למדי. כמעט כמו גבעת הגובלינים.

המשפחה צברה סכומי כסף גדולים, תוך כמה דורות מרבית בני המשפחה היו עשירים מספיק שהם נטשו את המקצוע, ורכשו לעצמם תואר אצולה. אלו שנשארו, יצרו את הגובלנים הראשונים – שטיחי קיר מרהיבים, באיכות הטובה ביותר שהיתה קיימת.

גובלן

ב- 1662 הגיע אל המפעל שר האוצר של המלך לואי ה- 14, ז'אן בטיסט-קולבר, וקנה את המפעל ואת האדמות שעליהן ישב. המפעל החל לספק ריהוט, ריפוד, ושטיחים לבית המלוכה, והשם "גובלן" הפך נרדף לאיכות. ההצלחה, כמובן, לא נשארה יתומה, ותוך זמן לא רב כל מי שרצה להקנות יוקרה למוצר שלו, קרא לו "גובלן".ב- 1694 המפעל נסגר למספר שנים בשל בעיות כלכליות של המלך, אבל נפתח שלוש שנים מאוחר יותר. המהפכה הצרפתית בסוף המאה גרמה לסגירתו של המפעל שוב, והוא נפתח מחדש בתקופת הרסטורציה של בית בורבון. השם "גובלן" עדיין מופיע בפריז – שדרות גובלין ברובע ה- 13 בפריז, תחנת המטרו גובלן, והמפעל כמובן, שקיים עד היום, בבעלות ממשלת צרפת, ואפילו מייצר גובלנים בכמות מוגבלת ללקוחות ממשלתיים, ופתוח גם לתיירים.

בתחילת המאה ה- 20 החלה התעניינות מחודשת בגובלנים, והתחום חווה פריחה מחודשת. בבניין הכנסת תלויים גובלנים מעשה ידיו של מארק שאגאל. הגובלנים, המתארים את העבר, ההווה, והעתיד של העם היהודי, הוערכו לפני מספר שנים בשווי של 24 מיליון שקלים.

גובלין

גובלין

היום, כשמדברים על גובלנים, בעיקר לשוק הפרטי, מדברים על משהו שונה קצת – לא על אריגה בשתי-וערב, אלא על רקמה על בד רשת במה שנקרא רקמת גובלן (וזאת בניגוד לרקמה ללא בד רשת שנקראת embroidery). וויקיפדיה יודעת להסביר עוד קצת על ההבדלים בין השנים.

ובכל זאת, גובלין וגובלין (Goblin and Gobelin) נשמע די דומה, ולא סתם. הצצה במילון מראה ששני השמות הגיעו מאותו המקור – כנראה מ"קובולד" (kobold) הגרמני, במשמעות של "גובלין" או סוג של גמד מרושע. השם gobelinus מוזכר כבר במאה ה- 12 כשמה של רוח אשר רדפה את אזור אוורה בצרפת בכתביו של אורדיקוס ויטליס. ידעתם את זה, שחקני תפקידים? גובלין וקובולד – אותו הדבר.

—-

1 עוד קצת אטימולוגיה לכיף. שם החרק, העץ, וגם הצבע, נקרא קרמז (Kermes). השם מגיע מפרסית – قرمز (קירמז), שמשמעו "אדום" או "שני". המילים באנגלית Crimson, Carmine, כמו גם מילים בשפות אחרות שמשמען "אדום" מגיעות מהמילה הזו.

 

 

אנא הצביעו:

11 0

 

 

אנגליה וסקוטלנד: איחוד הכתרים וחוקי האיחוד

סקוטלנד היתה בכותרות לאחרונה עם משאל העם שבו בחרה להישאר חלק מבריטניה הגדולה. מהדורות החדשות בארץ ידעו להגיד שסקוטלנד היא חלק מבריטניה כבר יותר מ- 300 שנים. אני משער שאצל הרבה אנשים עולה התמונה של מל גיבסון עם צבע על הפרצוף, אבל זה לא באמת שייך. גיבסון גילם את וויליאם וולאס, מצביא סקוטי שלחם במלחמת העצמאות הסקוטית הראשונה בסוף המאה ה- 13 (עצם זה שקוראים לזה "הראשונה" יכול לרמוז כיצד היא הסתיימה),  בערך 400 שנים לפני האיחוד. אז מה קרה שם בעצם?

בקצרה, נהוג לציין שני אירועים בהקשר הזה – איחוד הכתרים – קרי בית מלוכה אחד, והאיחוד הפוליטי המלא – כלומר החלה של חוק אחד ושלטון אחד על שני המקומות. ויש גם גרסה ארוכה:

עד 1603 הממלכה הסקוטית והממלכה הבריטית (שכללה גם את אירלנד) התנהלו בנפרד. מידי פעם מישהו פלש לשטח של מישהו אחר, נלחמו, הרגו, מתו, וחזרו למקומם. ב- 1603 נפטרה "המלכה הבתולה", אליזבת' טיודור, מלכת אנגליה. היא היתה הבת השניה של הנרי השמיני, והנצר האחרון לשושלת טיודור. אליזבת' לא התחתנה מעולם, ובטח שלא הביאה ילדים לעולם, ואף סרבה להכריז בפומבי על יורש. אבל בחדרי חדרים היא סימנה את אותו יורש – המלך ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד. מדוע דווקא אותו? הסבתא-רבא של ג'יימס היתה מרגרט טיודור, אחותו הגדולה של הנרי השמיני. גם אביו וגם אימו, שהיו בני דודים, היו הנכדים שלה. אימו של ג'יימס, מרי מלכת סקוטלנד, היתה שבויה של אליזבת' במשך 19 שנים, ובסוף איבדה את ראשה, אבל זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.

סמל האיחוד. המגן מחולק לארבעה רבעים. השמאלי העליון והימיני התחתון מייצגים את אנגליה, הימני העליון את סקוטלנד, והשמאלי התחתון את אירלנד

בכל מקרה, לאחר מות אליזבת', ובהתאם לתוכניותיה, עלה לכתר ג'יימס השישי, עכשיו ג'יימס הראשון, המלך המשותף הראשון של ממלכות אנגליה וסקוטלנד, ומלך במשך 22 שנים. הוא הקים את הקולוניות הבריטיות הראשונות באמריקה, והוא אולי זכור יותר בתור השם על התרגום המפורסם ביותר של התנ"ך לאנגלית (King James Bible), ובתור המטרה של גאי פוקס וחבר הקושרים במזימת אבק השריפה ב- 1605. עלייתו של ג'יימס לכס המלכות נקראת "איחוד הכתרים", אבל זהו אינו איחוד של המדינות – סקוטלנד ואנגליה המשיכו להתקיים כמדינות נפרדות, עם פרלמנטים נפרדים, אבל עם מלך משותף.

נקפוץ בזריזות 44 שנים קדימה, אל 1649. את הכתר מחזיק בנו של ג'יימס הראשון, צ'ארלס הראשון, והמצב אינו טוב. שבע שנים קודם התחילה מלחמת האזרחים האנגלית. צ'ארלס הוביל כוחות צבא של התומכים במלוכה אל מול הפרלמנטרים, והפסיד. מ- 1645 הוא ישב בכלא, ולמרות שהצליח לברוח לזמן קצר, הוא נשבה שוב, ובתחילת 1649 הוצא להורג. אנגליה ביטלה את המלוכה, ונכנסה לתקופה של 11 שנים של שלטון פרלמנטרי תחת אוליבר קרומוול. אבל גם קרומוול מת, ואחרי לא הרבה זמן שוקמה המלוכה, ולכס עלה צ'ארלס השני, בנו של הראשון, ששהה בגלות בשנים הללו. צ'ארלס השני מת ללא ילדים, והכתר ב- 1685 עבר לאחיו – ג'יימס, שהפך להיות ג'יימס השני. ג'יימס הפסיד בסופו של דבר את הכס במהפכה המהוללת (הקרויה כך כי יחסית לשינויי שלטון, בטח מהתקופה האחרונה, היא היתה יחסית לא-אלימה), וברח לגלות. ב-1689 עלו לכס ביתו מרי, ובעלה וויליאם. אחריהם, ב- 1702, עלתה לשלטון אחותה של מרי, ביתו השניה של ג'יימס השני, אן. בתקופתה של זו הועברו ואושרו שני חוקים בבתי הפרלמנט של אנגליה ושל סקוטלנד, שאיחדו פוליטית את שתי הממלכות לאחת. אלו נקראו חוקי האיחוד של 1706 ו- 1707, וזה האיחוד לו התכוונו בחדשות. לשתי האחיות, מרי ואן, לא היו יורשים, ועם מותה של אן הסתיימה לה גם שושלת סטיוארט.

סיכום קצר של מעברי השלטון: אליזבת' I -> ג'יימס I [איחוד הכתרים, 1603] -> צ'ארלס I -> מלחמת אזרחים -> צ'ארלס II -> ג'יימס II -> מרי ו-וויליאם -> אן [חוקי האיחוד, 1706].

לאן, כאמור, לא היו יורשים. את מקומה של שושלת סטיוארט תפסה שושלת האנובר עם המלך ג'ורג' הראשון, בנה של סופיה, שהיתה נכדתו של של ג'יימס הראשון.

 

 אנא הצביעו:

5 2

נשר כפיר לביא ונמר

מטוס נשר במהלך מלחמת יום כיפור. מתוך וויקיפדיה.

ערב מלחמת ששת הימים, הטילה צרפת, אז ספקית הנשק הגדולה ביותר של ישראל, אמברגו על מכירת נשק וציוד לישראל. זו היתה בעיה רצינית לצבא הישראלי בכלל, ולחיל האוויר הישראלי בפרט. צרפת סיפקה עד אז לישראל נשק מתקדם, בזמן שמדינות אחרות כמו אנגליה, קנדה, או ארצות הברית הסתפקו בנשקים ישנים או סרבו למכור נשק לישראל בכלל. בין כלל האספקה שהושפעה מהאמברגו, היו גם 50 מטוסי קרב מדגם מיראג' 5, שישראל עזרה בפיתוחו, הזמינה, ושילמה עבור חלקם. הצורך רק גבר כמה ימים אחר כך, עם סיום מלחמת ששת הימים, כשחיל האוויר איבד כ- 45 מטוסים.

במבצע שהרבה מפרטיו לא ידועים, הצליחה ישראל להשיג את התוכניות של מטוס המיראג' 5 מהצרפתים (יש אומרים שדרך סוכן שוויצרי שעבד במפעל אשר ייצר את המנועים1), ובעזרת חלקי חילוף צרפתיים (שלא נכללו באמברגו), שיתוף פעולה עם כמה מפעלים זרים, עצימת עין של המשטר הצרפתי, וגם עבודה עצמית, בנתה התעשיה האווירית את מטוס הקרב הישראלי הראשון – הנשר, שטס לראשונה בתחילת 1971. חיל האוויר השתמש בנשר בעיקר במלחמת יום הכיפורים בהצלחה רבה, שם היה אחראי על הפלה של 111 מטוסי אויב, ועד שנת 1978 הוצא לגמרי משימוש. לאחר מכן, שופצו חלק מהמטוסים ונמכרו לחיל האוויר של ארגנטינה.

ישראל המשיכה במאמצי הפיתוח האוויריים, וניסתה להחליף את המנוע של המיראג' במנוע אמריקאי תוצרת ג'נרל אלקטריק (אותו ישראל דווקא יצרה ברישיון). התוצאה של הנסיונות הללו היתה הדגם השני של מטוסי הקרב הישראלים – הכפיר. הכפיר הציג שיפורים טכנולוגים וביצועים עדיפים על הנשר, והיה בשימוש חיל האוויר הישראלי מ- 1975 ועד 1996 במספר דגמים שונים. ישראל מכרה מטוסי כפיר, באישור אמריקאי, לקולומביה, סרי לנקה, ואקוודור, והושאלו גם לצבא האמריקאי לצרכי אימונים. הכפיר שימש כאב טיפוס למטוס הקרב הדרום-אפריקאי, ה"אטלס-צ'יטה". 

ישראל המשיכה לשקוד על פיתוח של מטוסי קרב נוספים. בתחילת שנות ה- 80 ישראל השקיעה משאבים רבים בפרוייקט הלביא ועל מטוס הנמר. אך למרות שהגיעו לשלבים של אבות טיפוס וטיסות ניסוי, הם לא הצליחו להתרומם (סליחה!), ובוטלו בסופו של דבר.

האתגרים הטכנולוגיים בתכנון וייצור של מטוס קרב הם עצומים, כנראה הרבה יותר ממה שאני אי פעם אבין. זה שישראל הצליחה לייצר כאלה (גם אם בעזרת שיתופי פעולה), זה משהו באמת יוצא דופן.

 

——-

1 אותו אדם, אלפרד פראוקנכט, הואשם והורשע ב- 1971 בגניבה של המסמכים והעברתם לישראל. ע"פ הודאתו, הוא קיבל $200,000 מישראל. הוא נידון ל- 4 וחצי שנות מאסר, ונפטר ב- 1991 בגיל 64.

 

לקריאה נוספת:

 

 

אנא הצביעו:

4 2

סקיי

אני עוקב בימים אלו אחרי סדרת הטלוויזיה The Outlander, המבוססת על סדרת ספרים מאת דיאנה גבדלון1, אותה לא קראתי. הסדרה מתרחשת בסקוטלנד במאה ה- 18, ואתוודה – אני לא יודע הרבה, לא על המקום ולא על התקופה.

האיים ההברדיים

סקיי הוא האי האדום העליון. ראם, אג, מאק, ומאל נמצאים דרומית לו.

שיר הנושא של הסדרה מצא חן בעיני. כשחיפשתי אותו ברשת, ההפניות הראשונות היו לשיר עם מוזיקה זהה, אבל מילים שונות. מסתבר שהשיר הוא פראפרזה קלה על מילים של רוברט לואיס סטיבנסון, מחבר "אי המטמון" ו"המקרה המוזר של ד'ר ג'קיל ומיסטר הייד", שבוססו על מנגינה של שיר עם סקוטי בשם "The Skye Boat Song". בזמן שגרסתו של סטיבנסון (שאהב את המנגינה, אבל לא את המילים) היא שיר מעט רומנטי על התבגרות ונוסטלגיה, השיר המקורי הוא בלדה על בריחתו של הנסיך צ'ארלס אדווארד סטיוארט ("הנסיך צ'ארלי היפה") מכוחות בריטיים אחרי התבוסה בקרב קלודן וקריסת המרד היעקוביטי, והוא שיר על חורבן והרס

הסיפור ההיסטורי על היעקוביטים, צ'ארלי היפה, והקרב בקלודן שווים רשומה משל עצמם, אבל מה שתפס אותי בשיר הנושא היו השמות שלא הכרתי. השיר מדבר על סקיי (Skye), מאל (Mull), ראם (Rum), ו-אג (Eigg). בדיקה קצרה מראה שאלו שמות של כמה איים בארכיפלג ההברידי הפנימי (The Inner Hebrides) שנמצא בחלק המערבי של סקוטלנד.

הגיאוגרפיה של סקוטלנד וההיסטוריה שלה נשמעים מרתקים, וסדרת הטלוויזיה מתרכזת בתקופה של לפני הקרב בקלודן, כך שסביר שאמשיך לקרוא וללמוד עוד קצת על הזמן והאזור.

1 ד"ר דיאנה גבלדון, בנוסף על היותה סופרת, מחזיקה בשלושה תארים במדעים – זואולוגיה, ביולוגיה ימית, ודוקטורט באקולוגיה התנהגותית כמותית. היא כיהנה כפרופסורית באוניברסיטה, התמחתה בחישוב מדעי, ונשמעת כמו אישה מגניבה מאוד.

לקריאה נוספת:

 

אנא הצביעו:

8 0

קרבות מתורבתים – Pitched Battles

You mean you'll put down your rock and I put down my sword, and we'll try to kill each other like civilized people?
– The Princess Bride

מלחמה זה עסק מלוכלך. אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להיות גם מתורבת. לפחות בעבר, כשאנשים נאלצו להרוג אחד את השני פנים-אל-פנים, ולא מהאוויר או באמצעות ארטילריה

ספויילר: זה לא יגמר בטוב עבור הקטור

אכילס והקטור.

הצורה הראשונה היא להגיע עם הכוחות שלך מול כוחות האויב, ואז כל צד בוחר את הנציג שלו, ורק שניהם נלחמים. הצד של מי שניצח – ניצח. הצד המפסיד לפעמים אפילו זוכה לשמור על ראשו, כשהוא נשבה עבור כופר, שלא לדבר על אלפי או עשרות אלפי החיילים הפשוטים, שלא נהרגים.  אפשר למצוא את דוגמאות לכך כבר בסיפורים כמו האיליאדה (אכילס מול הקטור, למשל), ובקרבות בזמן העתיק ובימי הביניים.

אם מחליטים שכבר גייסנו צבאות, אז כדאי שילחמו אחד בשני (שהרי זה חוסך בהוצאות), אז אין באמת צורך להרוג אזרחים או להשמיד ערים בדרך. במה שהתגלגל אחר כך לקרבות "שליפה מהירה" במערב הפרוע בארה"ב, הצבאות קובעים מקום וזמן מתי נפגשים, ואז מתחילים להרוג אחד את השני. השיפור הנוסף בשיטה הזו היא שלכל אחד מהצדדים מותר לסגת לפני שהקרב מתחיל (או זמן קצר מאוד אחרי שהתחיל), מבלי שהצד השני ירדוף אחריו וישמיד אותו. קרבות כאלה התקיימו, לדוגמה, במהלך מלחמת האזרחים האנגלית הראשונה ב- 1642.

המונח באנגלית לשיטה הזו, pitched battle, נמצא בשימוש היום כדי לתאר עימותים שהזמן והמיקום שלהם צפוי מראש, למשל עימותים בין מפגינים לכוחות שיטור.

אתרשל בתפקידי כגיק אם לא אזכיר את הפרק הקלאסי מתוך "מסע בין כוכבים" המקורי – "A Taste of Armageddon" – פרק בו שני עמים נלחמים אחד בשני בעזרת סימולציות ממוחשבות להפצצות השונות, וזאת כדי להמנע מנזקים סביבתיים וחברתיים נוספים.

 

אנא הצביעו

8 1

קוסם > דרקון

כן, אני יודע שזה קצת מוזר לפתוח את הבלוג הזה עם הקו-קלאס-קלאן, אבל יצא לי לקרוא לאחרונה בקצרה קצת על הקלאן במסגרת הבלגאן הגדול שהיה בתחילת אוגוסט בפרגוסון, מיזורי. בקצרה, שוטר (לבן) בשם דארן ווילסון, נכנס לעימות עם מייקל בראון, נער שחור בן 18 שלא היה חמוש. העימות הסתיים עם שישה כדורים לפחות בגופתו של בראון – ארבעה בגוף ועוד שנים בראש. בעקבות הירי, קמה מחאה אלימה לפרקים של תושבי העיירה, שנמשכה מעל לשבועיים, וזכתה לסיקור מקיף בכל אמצעי התקשורת האמריקאים.

נכון לכתיבת מילים אלה הסיפור לא נגמר, אבל איפה שהוא בדרך, בין שאר התומכים שקמו לדארן ווילסון, היה אחד, צ'רלס "צ'אק" מארי, שניסה לגייס כספים להגנה המשפטית של ווילסון. הדבר המעניין לגביו הוא התואר בו הוא מתהדר – Imperial Wizard for the KKK.

 וויקיפדיה מספרת לי שה- KKK עבר שלושה גלגולים, אף אחד מהם לא טוב: הגלגול הראשון בין השנים 1865-1874 בתקופת הרקונסטרוקציה בדרום לאחר מלחמת האזרחים; הגלגול השני היה בין 1915-1944 והציג חידושים כמו צלב בוער, ובשיאו מנה כשישה מיליון בני אדם; והגלגול השלישי, בין 1950 וימינו אנו (עם הפרדה בין שנות החמישים והשישים, ובין שנות השבעים ועד עכשיו), עם פעולות נגד שילוב שחורים בחברה. למותר לציין שבכל שלושת הגלגולים היו אלמנטים אלימים וגזעניים שכללו לינצ'ים בשחורים, אנטישמיות, ופעולות טרור אחרות.

שימו לב לחיה שמייצגת את ה- KKK – חמור. בגלגולו הראשון, רבים מחברי ה- KKK היו דמוקרטים.

כשהתחלתי לקרוא, הדבר הראשון שתפס את עיני היה מקור השם. וויקיפדיה אומרת שהשם מגיע כנראה מ- kuklos היוונית, שמשמעה "מעגל". זה כבר נשמע קצת מוזר, אבל אז מגיעים לקרוא מעט על השמות, הסלנג, והתארים שהם התהדרו בהם, וקשה להשאר רציניים.

כלל הפעילות של הקלאן נקראה אימפריה (Empire); המדינות השונות נקראו ממלכות (realms); בכל ממלכה היו יכולים להיות מקסימום שלוש ריבונויות (Dominions); והשטח שפחות-או-יותר מקביל למחוז נקרא פרובינציה (Province).

  • האימפריה מנוהלת ע"י קוסם קיסרי (Imperial Wizard) וצוות של עשרה ג'ינים (Genii). יש לו אוצר קיסרי(Imperial Exchequer), ורשם קיסרי(Imperial Scribe).
  • הממלכה מנוהלת על ידי דרקון גדול (Grand Dragon), וצוות של שמונה הידרות (Hydras). פלוס אוצר ורשם מקומיים.
  • הריבונות מנוהלת על ידי טיטאן גדול (Grand Titan), וצוות של של שש פוריות (Furies). פלוס אוצר ורשם מקומיים.
  • הפרובינציה מנוהלת על ידי ענק גדול (Grand Giant), וצוות של ארבעה גובלינים (Goblins). פלוס אוצר ורשם מקומיים.

סיכום ביניים: קוסם > דרקון > טיטאן > ענק.

זה לא נגמר.

Continue reading